על אירנה

אירנה ליבמן נולדה בשנת 1925 כאירנה אהרונוביץ, בלודז', פולין למשפחה ציונית נאורה. היא למדה בבית הספר העממי יהודי בלודז' ועם סיומו עברה ללמוד בגימנסיה. בעת נפילת פולין בידי הגרמנים (ב- 1939) היא היתה רק בת 14 ויחד עם כל יהודי עירה היא נכלאה בגטו לודז', שם המשיכה את לימודיה עד שנת 1941. עם סגירתו הסופית של בית הספר היא עבדה בבתי מלאכה שונים בגטו. הוריה נלקחו ממנה בשנת 1942, ביחד עם אלפי יהודים נוספים ונשלחו למחנה ההשמדה בחלמנו. עד 1944 נלחמה על השרדותה בגטו, אז נשלחה למחנה אוושויץ-בירקנאו ומשם למחנה עבודה בגרמניה. לאחר מכן הועברה למחנה מאוטהאוזן באוסטריה וב- 5.5.45 שוחררה על ידי חיילי צבא ארה"ב. מעט לאחר השחרור החלה לנהל דפי יומן בפולנית.. ב-1946 לאחר השחרור התגוררה במחנה אונרה באיטליה, לפליטים חסרי בית. היא מעולם לא חזרה לפולין מאחר ולא נשאר לה שם דבר, לבד מקברים ואפר.

​

באוגוסט 46 הגיעה לארץ ישראל דרך נאפולי ופורט סעיד תוך שהיא מתחזה לאשת חייל יהודי בצבא הבריטי. בארץ ישראל היא מתחילה את חייה החדשים ומבינה מהר מאד שחלומותיה על המשך הלימודים הם בגדר חלום בלבד, כאשר היא בת 21 והשפה שבפיה דלה ומגומגמת. לפרנסתה היא עובדת במפעלי תעשיה, ומצליחה לחסוך מעט כסף כדי לקנות מילונים וספרים ללימוד עיברית. כך היא מעבירה את זמנה הפנוי ולילותיה בלימודי עברית.

לאחר מכן היא מתנדבת להגנה וב- 1949 היא נישאת ליוסף ליבמן. יוסף ליבמן ברח בשנת 1939 מהצבא הפולני והגיע לארץ ישראל ב- 1941, דרך רוסיה, יפן ודרום אפריקה. עם הגיעו לארץ ישראל הוא התנדב לבריגדה היהודית. יחד, הם בונים בית בישראל ונולדים להם שני בנים: שמשון ואברהם (רמי). לאחר מות בעלה (1965) שהיה ממקימי התעשיה האוירית, היא עובדת כספרנית בסיפריה הטכנית של התעשיה האוירית ומגדלת את שני בניה בכוחות עצמה. 

בשנת 1956 היא מעבירה ליד ושם את הגירסה המתורגמת לעיברית של זכרונותיה מהגטו.

מאז שנת 1965 ועד היום היא מפרסמת 15 ספרים, יחד עם עוד סיפורים רבים נוספים שמתפרסמים בעיתונות (בעיקר לנוער).

ספרה הראשון של אירנה ליבמן ("אורות באופק") מתאר את החודשים הראשונים לאחר השחרור ממאוטהאוזן.

ספרה השני (מאין את נערה) מתאר את חייה של נערה יהודיה בפולין בחודשים שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה. כמו כן, היא כתבה שלושה ספרי ילדים, המתארים את סיפוריהם של ילדים יהודים בשואה, וספר נוסף המתאר את חייה של נערה יהודיה בגטו.

אחד מספריה האחרונים ("לראות את נאפולי ולחיות") הוא רומן למבוגרים, המתאר קבוצה של יהודים באיטליה מעט לאחר השחרור.

כמו כן היא פרסמה ספרים נוספים עם סיפורים לילדים ולנוער.
 

בשנת 1977 היא מקבלת את פרס יצחק למדן לספרות ילדים ונוער על ספרה "פיקי זה אני", המתאר את חייו של נער ישראלי המתבגר ללא אב.

בשנת 1996 היא מקבלת את פרס לספרות ילדים ונוער על שם ברונו ברנד על ספרה "בדרך ללא מוצא". 
אירנה ליבמן מתגוררת היום במצפה הילה שבגליל, יש לה 8 נכדים ו8 נינים.