

אורות באופק
אל"ף, תשכ"ה 1965
אורות באופק הם אורות המסתמנים בפאתי הרקיע,
אורות החופש, אורות התקווה, אורות שכמעט חדלו לצפות להם מתוך השחור, שבהם שרויות היו הנשים. אודים מוצלים מאש הגהנום.
הידע העולם החופשי לקלוט נשים אלה?
האם אורות אלה יאירו דרכן?
שאלות אלה מנסה לעורר הספר שנכתב ביד מרטטת של אחת מהן.
-

צוציק הפרטיזן הקטן
(פרטיזן ושמו צוציק)
רמת-גן : מסדה, 1971
ילדים מ'שם' וילדים מ'כאן' הם אותם ילדים יהודים, אלא שאלה ברובם נדונו לכליה בידי הצורר – ואלה נועדו לחיים של קליטת ידע, של יצירה וקדמה חברתית ואינטלקטואלית.
כדי שילדים מ'כאן' לא ישכחו את אחיהם ואחיותיהם מ'שם', מספרת להם המחברת סיפורים, המוגשים להם בספר זה, שאותם ורבים אחרים היא נושאת בליבה.
המחברת היא ילדה מ'שם' שגדלה, בגרה והקימה את ביתה החדש על אדמת המולדת. כשהתחילו ילדיה לשאול את שאלותיהם, הבינה שעליה לספר להם את קורותיה, וקורת רבים אחרים, שהיו איתה אז. וכך, נכתבו סיפורים אלה: אט-אט, מתוך חוברה קדושה וברטט שבלב.
השער הראשון מ'שם' כולל סיפורים על ידי הטאות מזכרונותיה של המחברת מאותם הימים. השער השני, מ'כאן' הוא קובץ סיפורים על ילדי הארץ, ילדים של ניצולי השואה, אשר מהעבר של הוריהם הם מנסים לקלוט רשמים וללמוד מהם לקח.
דפים מועטים אלה נכתבו כניסיון לעזור להורים ולמחנכים להמחיש ולהסביר לילדנו את תקופת השואה. הם מוגשים כשי לכל ילדי ישראל, המתקשים להבין את התנאים ששררו בימי האופל הנוראים, בתקווה שיידעו שאחיהם הקטנים מ'שם' היוו בגופותיהם הרכים אחד מעמודי התווך, שעליהם הוקמו בדם וביזע מדינת ישראל. פרטיזן ושמו צוציק (רמת-גן : מסדה, 1971) איורים: ה. הכטקופף. צוציק - הפרטיזן הקטן (קרית-גת : דני ספרים, 2001) איורים: ה. הכטקופף.

החבר'ה מהנח"ל
רמת-גן : מסדה, 1972
מדוע דווקא החברה מהנח"ל?
כי הם נחו מיוזעים על כורסות חדר המגורים של המחברת, אירנה ליבמן, התפרקדו בלילות על ספתה, אכלו פרוסות מרוחות מכל הבא ליד במטבחה וטעמו מעוגותיה (כאן חייבים לציין שאין המחברת מומחית לאפייה ולבישול, כמו "אמא" שבספר זה).
הם שפלשו בהתקפה רבתי אל תוך חייה, פשוטו כמשמעו, ולעיתים קרובות העסיקו את מחשבותיה. היא ראתה, שמעה, עודדה, התווכחה והתרשמה. לפעמים שכחה את קמטיה ואת השיבה שזרקה בשערותיה והרגישה את עצמה כאחת מהם, מה'חברה'.
כך נולדו סיפורים אלה, בהיסוס מה ובהרבה אהבה. ה'חברה' מהנח"ל (רמת-גן : מסדה, 1972) <איורים: ה. הכטקופף.
-

פיקי זה אני
תל-אביב : עמיחי, תשל"ו 1976
נגד עינינו עוברות ביעף שלוש שנים מחייו של ילד ישראלי. שנים אלו הם חלק הארי של תקופת התבגרותו, התמודדותו עם בעיותיו ובעיות האנשים האהובים עליו, על רקע יומיום ישראלי רווי מאורעות שונים. הילד הוא נבון, ער לנעשה סביבו, בן מסור לאמו האלמנה ואח אוהב לנועם החייל. לאמיתו של דבר, פיקי לומד להיות נער חושב ומתחשב, בעל עיניים פקוחות לרווחה ולב מבין. כל זה לא מעט בזכות מספר אנשים יפי נפש שנקרו בדרכו. אין ספק שפנחס גור אריה המכונה פיקי יתחבב על כל הקוראים, קטנים כגדולים. פיקי זה אני תל-אביב - עמיחי, תשל"ו 1976.

הילדה בלבן
תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980
יש ובעלטת הליל, כאשר אני שוכבת בעיניים פקוחות, הם מתיישבים לידי, על מיטתי.
יש ובשעות היום, כאשר אני מתיישבת לנוח מעמלי ועוצמת את עיני, הם מתייצבים מולי. "את זוכרת אותנו עדיין?" הם לוחשים.
האם אני זוכרת אותם? אינני יכולה לשכוח את הילדים היהודים מימי השואה, אחי לרעב, סבל, געגועים וגבורה. ביד רועדת ובלב אוהב עד בלי די אני מנסה לשרטט את דמויותיהם, כדי שאחיהם הקטנים, ילדי ישראל, יכירו ויאהבו אותם כמוני.
ומי שמכיר אותם, האם מסוגל הוא אי פעם לשכחם? (מדברי המחברת). הילדה בלבן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980) איורים: יעקב גוטרמן.
-

המון חברים
תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב 1982
באוסף שיפורים זה מביאה אירנה ליבמן לקוראים הצעירים מרשמיו של ילד המתבונן באנשים סביבו בעיניים פקוחות ובלב רגיש ורוכש לו המון חברים, ביניהם ברכה האחות, מיכאל הטייס, סבא ציון ומנשה הקוסם. המון חברים (תל-אביב : הקיבוץ ה מאוחד, תשמ"ב 1982) איורים: יעקב גוטרמן.
